עם כל שידוך, אנחנו להצעה הפניות לבירורים. לפני הפגישה נהוג להתקשר לא רק להפניות שצורפו להצעה אלא גם לחברים מורים וכדומה. מבחינה היסטורית, תהליך הבירורים היה נעשה בצורה יסודית ואינטנסיבית מאוד, שכן זה היה החלק העיקרי השידוך. הפגישות נועדו רק לקבל תחושה אישית לגבי המועמד ולא היה בהכרח בכוחן להעלות או להוריד לגבי השידוך. ישנן קהילות שעד היום נוהגות בדרך זו.

בקהילה האנגלו חרדית התקבל הנוהג לברר בצורה פחות אינטנסיבית, שכן השידוך היה נבנה או מתבטל על סמך הפגישות, כשתהליך הבירורים נועד בעיקר לברר האם יש טעם לצאת לפגישה. בגלל שקיומה של הפגישה תלויה בבירור הם נתקלים בבעיה כפולה. לומר מעט מדי מחשש ללשון הרע יוצרת רושם שיש למועמד מה להסתיר ולומר יותר מדי גובל בלשון הרע.

ישמח מעוניינת לתת הנחיות לגבי מה מותר לספר בתהליך הבירור. הרב ישראל גנס ראש ישיבת קול תורה הבהיר בצורה ברורה מה מותר לומר, ניתן לשמוע את השיעור בקישור הבא כאן.

בקצרה:

• כשמבררים אצל אדם חובה עליו לברר שמדובר בבירור לצורך שידוכים.
• מקור האינפורמציה: אסור לברר אצל אדם שנמצא בריב עם המשודך או משפחתו.
• אסור לאדם להביע את דעתו האישית אלא לומר אך ורק עובדות יבשות.

חמש נקודות יסוד:

1. דיעה אישית: לפני שאדם מוסר מידע חובה עליו לבחון האם הוא קיבל את המידע באופן אישי ומכלי ראשון או משמועה מכלי שני. מידע שהתקבל מכלי ראשון מותר למוסרו, מידע שהתקבל משמועה ומכלי שני אסור למוסרו.
2. לא להגזים: אפילו שמטרת ההגזמה היא לקרב את השידוך עדיין היא אסורה. הגזמה חיובית אסורה וק"ו הגזמה שלילית.
3. היה אובייקטיבי: אנשים תופסים אנשים אחרים על פי ההעדפות האישיות שלהם. אדם רועש שלא מסוגל לסבול אנשים שקטים עלול להקרין יחס שלילי כלפיי המועמד. אם האדם לא מסוגל להיות אובייקטיבי או שהוא אומר דברים שליליים מתוך שנאה וכדומה אסור לו לענות.
4. להמנע מלשון הרע: אם ניתן לומר זאת ללא לשון הרע חובה לומר זאת כך. לדוגמא: אם אדם מכיר את שני הצדדים הוא יכול לומר " לא נראה לי שזה מתאים". אבל אם אדם נשאל, עליו למסור מינימום מידע ולפי ההנחיות דלעיל ולהמנע מלשון הרע. הוספת פרטים רק תזיק.
5. הכר את המתקשר: אין למסור מידע לאדם שעלול לפרסם אותו לידיים לא נכונות. אם המתקשר הוא אדם שלא מסוגל לשמור סוד ועלול להרוס את השידוך אסור לומר שום דבר שלילי.

מצד אחד הפצה של שמועות היא דבר נורא ומצד שני לעמוד מהצד ולראות את השני מבצע טעות פטאלית זה בלתי מוסרי.זה יוצר מאזן לא פשוט ובמקרים מסויימים לא רק שמותר לחשוף מידע שלילי אלא חובה לחשוף אותו.

• חובה על אדם שמבררים אצלו למסור אינפורמציה שעלולה לבטל הקמת בית יהודי ולגרום לגירושין. הפרעות אישיות,חוסר בצניעות וביראת שמים ובעיות רפואיות משמעותיות כולם נופלים תחת הציווי של לא תעמוד על דם רעך.
• אם אדם יודע על בעיה רפואית רצינית עליו למסור את האינפורמציה. אם יש ספק לשאול רב. לאחר האירוסין כשרוב הסיכויים שזה לא ישנה דבר זה חסר תועלת ואסור.
• אם זה עניין רציני אבל זה לא התקבל מכלי ראשון אלא משמועה וכלי שני על האדם לענות "אינני יודע בדיוק, אולי כדאי שתבררו את הנושא הזה יותר" וחובה להדגיש: "קיבלתי את המידע הזה אך ורק משמועה ולא מכלי ראשון ולכן אני מבקש לא להסתמך עליי". ככה יהיה לזה הכי פחות השפעה. טבעו של אדם הוא להפנים אינפורמציה שלילית יותר מאינפורמציה חיובית. אם זו שאלה שקשה לענות עליה,אם אדם לא בטוח לחלוטין, במקום להתחמק אדם יכול לומר גלויות "אינני יודע". לגבי עניינים אחרים אם שואלים, אפשר לענות. אבל אם הם לא שואלים, אין צורך למסור את האינפורמציה (למשל, האם היא דוברת אנגלית) אם זה חשוב להם הם ישאלו. אין למסור אינפורמציה שלא נשאלים לגביה באופן ברור. אם יש ספק לא לומר.
• ין להטיל תווית על משודך. למשל, חברותי, רציני, בעל לב חם, בלתי חברותי, חסר אחריות, קמצן, בעל מזג חם, יפה תואר, מודרני, לא מודרני וחסר אישיות כי אנשים ישפטו מייד על סמך זאת. צריך למסור אך ורק עובדות ברורות. הטלת תוויות מאוד מזיקה בתהליך השידוכים.

אם הבחור מהבחורה נפגשו ואחד מהצדדים לא מעוניין להפגש שוב:

• על המועמד לומד לשדכן שזה לא מתאים או "לא בשבילו" ולא לחשוף את הסיבה אפילו לא לשדכן אפילו אם השדכן מפעיל לחץ. אם מדובר בבעיה רצינית כמו הפרעת אישיות, בעיות צניעות ויראת שמים, או בעיה בריאותית משמעותית במקרה כזה יש לספר לשדכן.
• אסור לשדכן לשאול את המועמד מדוע הוא איננו מעוניין להפגש שוב.

סיכום:

כשאדם בוחר את החברים שהוא מפנה אליהם השידוכים, על האדם לשים תשומת לב מיוחדת לדאוג שהם מכירים אותו היטב ושהם מודעים להלכות לשון הרע. כאשר מתקשרים למטרת בירור, ישמח מבקשים מכם להגביל את השאלות ולפעול על פי ההנחיות שהוצגו בשיעור של הרב ישראל כנס ראש ישיבת קול תורה.

האם זו מצווה לעשות שידוך?

כן ! נאמר במדרש שאחרי בריאת העולם הקב"ה יושב ומזווג זיווגים. ולכן על האדם ללכת בדרכיו של הקב"ה ולזווג זיווגים.

המהרי"ל עסק השידוכים וזה היה מקור ההכנסה העיקרי שלו.

המהרש"א מסביר שכאשר אדם יישאל בשמים "עסקת בפרייה ורבייה"? כלול בשאלה "האם עסקת בשידוכים לאומנות ויתומים?

כדי לעסוק השידוכים בצורה מושלמת על השדכן להתפלל שהזוג יזכה לזרע של קיימא

הבעת דעה על שידוך

לאף אחד אסור להביע דעה על שידוך חוץ מהמשפחה והזוג. כשאדם מציע שידוך עליו לחוש שהוא שליח של הקב"ה ושלא יזקוף לזכותו את ההצלחה של השידוך.

דחייה של הצעה

לא לדחות הצעה באופן מוחלט. לעיתים אנשים עלולים לדחות מישהו, אבל בגלל שזה הזיווג שלהם בסופו של דבר הקשר ייבנה והם יינשאו. צריך לומר לשדכן בלשון כזו: "אם זה משמים זה יכול להתאים אבל כרגע זה לא נראה לי מתאים".

לשקר אודות הגיל

על פי הרב אלישיב מותר לשקר קלות על אודות הגיל. אבל על פי הרב שלמה זלמן אוירבך חל איסור מוחלט לשקר אודות הגיל אפילו בצורה קלה ביותר. רק במקרים מאוד מסוימים ניתן להתיר לשקר אודות הגיל וצריך לקבל פסק נקודתי לכל מקרה.

האם כל אדם יכול להיות שדכן?

עם זאת שלכל אחד ולעולם יש מצווה לעסוק בשידוכים, ישנם כמה פרמטרים ששדכנים צריכים להיות מודעים לגביהם. מבחינה היסטורית, השדכנים היו בקיאים בהלכה וידעו בדיוק איך לתאר מועמד מבלי להרוס ובלי להגזים.

מי זכאי לדמי שדכנות?

כל אדם שעושה שידוך עבור אדם אחר בין אם הוא שדכן מקצועי או חבר זכאי לדמי שדכנות. זה כולל עשיית שידוך עבור קרובי משפחה. עם קרוב משפחה מדרגה קרובה (כגון אח, אחות, גיס) הוא שדכן מקצועי שהדגיש שהוא מעוניין בדמי שדכנות, או אפילו אם הוא לא חשב על כך אבל כאשר נסגר השידוך הוא דרש את הכסף הוא זכאי לתשלום. אבל במקרה בו השידוך נעשה כטובה לבן, משפחה וכדומה כפי שנהוג הם לא זכאים לתשלום.

מה נחשב להצעה?

הצעת שם ללא פרטים

אם אדם הציע שם לצד אחד בלבד לשדכן אחר היה מעורב בסגירת השידוך, השדכן הראשון לא תרם לשידוך ולכן הוא לא זכאי לדמי שדכנות.

אבל אם אדם הציע שם שאין סיכוי שהשדכנים האחרים יכלו להכיר (כגון אדם ממדינה אחרת) יש מחלוקת האם הוא זכאי לדמי שדכנות.

אם אדם הציע את השם לשני הצדדים הוא למקרב לבבות והוא זכאי לתשלום כמתחיל.

מכיוון שהתרחישים משתנים מאוד וההלכות של המתחיל נקבעות על פי תקנות ומנהג המדינה יש להתייעץ עם דיין לכל מקרה לגופו.

קביעת פגישות

כאשר שדכן קובע את הפגישות אבל לא פועל באף דרך כדי לקדם את השידוך מתעוררת בעיה. במילים אחרות, כל הפרטים סודרו כבר על ידי השדכן הראשון או שהמשפחות עשו זאת באופן עצמאי. במקרה בו השדכן הציע את הצעה אבל המשפחות התקדמו בעצמם ללא עזרת השדכן הוא זכאי לתשלום מלא. אבל במקרה בו ישנם שני שדכנים והשדכן השני לא פעל כ"מקרב לבבות" אלא עסק רק בפרטים הטכניים של הפגישות ייתכן והשדכן השני לא זכאי לתשלום. יש מחלוקת אם האמצעי לא זכאי לתשלום כלל או ⅓.

כדי למנוע מריבה, עדיף ששדכן אחד יבצע הכל מהתחלה ועד הסוף.

אותה הצעה משתי שדכנים

אם שדכן הציע הצעה והיא נדחתה או שהכינה התקבלה אבל ללא התקדמות או אפילו אם הייתה התקדמות אבל זה לא יצא בסופו של דבר להגיע שדכן אחר להציע את אותה הצעה מבלי לדעת שהיא הוצאה כבר והוא לא נהנה מעבודתו של השדכן הראשון, השדכן השני זכאי לתשלום מלא. אבל אם השדכן השני נהנה מעבודתו של השדכן הראשון הוא זכאי לתשלום כמתחיל.

האם מותר להחליף שדכנים באמצע שידוך?

ראוי ליירא שמים לא להחליף שדכן באמצע שידוך, אבל למרות שלא כדאי לערב שדכן אחר ישנן נסיבות מקילות שבהן מותר לערב שדכן אחר כשזה מצרך על מנת לקדם את השידוך. בכל מקרה, השדכן איננו יכול להכריח את האנשים להמשיך איתו כשדכן יחיד.

אבל כאשר אדם מצרף שדכן אחר, לא מהסיבה שלשדכן השני יש כלים שאין לשדכן הראשון אלא רק כדי לתגמל גם את השדכן השני זה נחשב לפשע ומי שעושה כך נקרא רשע.

במקרים בהם מותר לחלק את העבודה בין כמה שדכנים או אם אדם לקח את השידוך מאדם אחר העבודה מתחלקת בין המתחיל, אמצעי וגומר.

הסיבות לתשלום לשדכן

לרוע המזל, יש שדכנים שנעלמתי לעבוד יחד עם שדכנים אחרים ולשתף משאבים בגלל שהם מרגישים שיש להם זכות על האנשים שהם פגשו ואם אדם אחר מצליח לשדך אותך הם רואים זאת כאילו גונבים להם את ה"אנשים שלהם". אבל זו חוסר הבנה בגלל ששדכן לא מקבל תשלום על האנשים שהוא פגש אלא על העבודה שלו על השידוך עצמו.

החובה לשלם לשדכן

אם שדכן דורש תשלום ועוד השני מכחיש שהוא היה השדכן זה נחשב בדיוק כמו כל סכסוך כספי שנידונו בבית דין. אדם חייב לשלם לשדכן בגלל שהוא נהנה מעבודתו. במקרה בו אדם ניגש לשדכן כדי לקבל הצעה יש מחלוקת האם על האדם לשלם בגלל שהשדכן נחשב לקבלן או מאותה סיבה שהוא נהנה מעבודתו. בהבדל הזה תלויה גם השאלה האם עוברים בבל תלין אם לא משלמים בזמן.

כשאדם מבקש משדכן לשדך אותו עם מישהו ספציפי

כשאדם מבקש משדכן לשדך אותו עם שם ספציפי הוא לא מקבל תשלום מלא אלא מורידים ⅓ מהתשלום שכן הוא לא הציע את ההצעה.

כאשר שדכן מבקש יותר מהמקובל בשוק

אם שדכן מבקש תשלום שהוא גבוה יותר ב1/6 מהתשלום הנהוג בשוק, האדם נדרש לשלם רק את הסכום המקובל אא"כ נעשה קניין, או אפילו לחיצת יד על הסכום הגבוה מפני שזה נעשה הסכם מחייב. אם התשלום נעשה כבר אפילו ללא קניין או לחיצת יד השדכן לא צריך להחזיר את הכסף. ע"פ קצות החושן, אם השדכן הוא אדם עני ע"פ קצות החושן חובה לשלם לו את התשלום המלא שכן זה נחשב לנדר, אבל ה"נתיבות" חולק וטוען שזה לא נחשב לנדר. אם השדכן עבד יותר מהכמות הרגילה חובה לשלם לו את התשלום המוסכם אפילו ללא קניין. במקרה בו צד אחד לא שילם לשדכן מכל סיבה שהיא השדכן לא יכול לדרוש מהצד השני את המחויבות של הצד הראשון.

איחור בתשלום לשדכן

חלה חובה לשלם לשדכן האירוסין. אם אדם לא משלם לשדכן באירוסין, ייתכן מאוד שהוא עובר על איסור בל תלין. במקרה בו אין איסור של בל תלין עדיין אדם יכול לעבור על הפסוק "בל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן לך ויש אתו" עיון בספר ישמח לב 32. מניעת התשלום מהשדכן חמורה מאוד עד כדי כך שהיו מקרים בהם בית דין אסר על זוגות להתחתן עד שהם ישלמו את החוב לשדכן.

אי תשלום לשדכן כלל

הרב חיים קנייבסקי שליט"א שמע מהחזון איש על אדם שבא אליו אחרי כמה שנןת נישואין ללא ילדים והחזון איש שאל אותו אם הוא שילם לשדכן והוא ענה שהשדכן היה קרוב משפחה והוא לא חייב לשלם. החזון איש הורה לו בכל אופן לשלם ושנה אחר כך נולד לו ילד.

מי חייב לשלם? החתן והכלה או ההורים?

במקרה בו ההורים בקשר ישיר עם השדכן והם מסרבים לשלם, יש מחלוקת האם על החתן והכלה לשלם. לכן אם מתעוררת הבעיה הזו יש להתייעץ עם בית דין.

נישואין לבת תלמיד חכם:

שאלה: אם בוצעה לאדם הצעה שהאב איננו תלמיד חכם אבל הבת יראת שמים ומכירה בערך של תלמידי חכמים, האם זו הצעה ראויה?

היום אין דין של תלמיד חכם (שולחן ערוך) ולכן היום אין צורך לחפש דווקא בת של תלמיד חכם, אלא הכל תלוי בבחורה עצמה, ז"א האם הבחורה עצמה ראויה. הרב שטיינמן שליט"א.

שידוך עם משפחה שאחד מבניה ירד מהדרך

ע"פ דעת הרב שטיינמן שליט"א בן או בת שירדו מהדרך אינם נחשבים לפגם במשפחה לאפשר להשתדך אתם.גם, בגלל ההשפעות השליליות שכ"כ מצויות בימינו, צאצא שיורד מה דרך לא משליך על שאר המשפחה.

שקרים והבטחות שווא בשידוכים

אם אדם אומר לשדכן לומר להבטיח לצד השני דירה או כל הבטחה כספית אחרת וזה מתברר השקר ועקב כך השידוך התבטל, השדכן יכול לתבוע נזק על זמן אבוד ע"פ מה שיקבע בית דין.

כשמתבררת בעיה רצינית אחרי האירוסין

אם מום שבסתר התגלה לאחר האירוסין מותר לבטל את השידוך ואין חובה לשלם קנס.לא רק זה, אלא אם המום נמצא על ידי בכלה והחתן עדיין רוצה להמשיך את האירוסין אבל הכלה נסוגה, זה נחשב למקח טעות והשדכן צריך להחזיר את הכסף.

אין לבטל שידוך אם נודע שאחד האחים הפך לאתאיסט או המיר את דתו בגלל שזה נחשב למום שבגלוי. השדכן לא צריך להחזיר את הכסף אם הוא כבר שולם.

אבל אם הם עדיין לא שילמו לשדכן הם אינם חייבים לשלם.

אם אותו אח או אחות נמצאים בחו"ל זה נחשב ליום שבסתר וזה מקח טעות ולכן הם אינם חייבים לשלם לשדכן. אם הם כבר שילמו השדכן מחויב להחזיר את הכסף.

אם לאחר האירוסין אחד מבני המשפחה הקרובה המיר את דתו או שהחתן/כלה איבדו את שפיותם או ירדו מהדרך, מותר לבטל את השידוך ללא קנס. אבל בגלל שזה קרה לאחר האירוסין זה לא מקח טעות, השדכן השלים את עבודתו וחובה לשלם לו.

כשיש מספר שדכנים ואחד מוותר על שכרו

אם אחד השדכנים מוותר על שכרו זה חסר משמעות לגבי השדכנים האחרים והם מקבלים שכר בהתאם לעבודתם בלבד. לדוגמא, אם המתחיל ששררו הוא ⅓ אומר לזוג לפנות לשדכן אחר והוא יוותר על שכרו, השדכן שהשלים את השידוך מקבל רק ⅔ ולא שכר מלא.

היסוד הוא שיש מצווה להתחתן ולהוליד ילדים.

מבחינה רוחנית יותר, אומר התומר דבורה שהדבקות העיקרית של האדם לשכינה היא דרך אשתו. לכן אם אדם רוצה להגיע לדרגה גבוהה עליו להתחתן. נישואין אינם למטרת הולדת ילדים גרידא אלא אדם מחויב לאהוב את אשתו. אהבה בנישואין היא הכרחית, לא רק בגלל שבית שיש בו שלום משרה שכינה, אלא בגלל שנישואין שיש בהם אהבה ואחווה מולידים צדיקים יוצאי דופן.

בספר נדיר, יהודה אברבנל בנו של האברבנל מציג דיאולוג פילוסופי בין בעל לאשה בנושא אהבה. הספר שהודפס אחרי פטירתו היה מאוד פופולרי ונכתב במקורו באיטלקית dialoghi damore ובעברית הוא נקרא ויכוח על אהבה או שיחות על אהבה.

בפרק הראשון בספר יהודה אברבנל מנתח את ההבדלים בין תאווה לאהבה. הוא טוען שברגע שתאווה באה על סיפוקה היא נעלמת אבל האהבה היא אינסופית. המסקנה של הדיאולוג היא שתאווה ואהבה יכולים להתקיים יחד בו זמנית ולפעמים הם צומחים יחד לפעמים הם נובלים יחד ולפעמים הם תומכים זה בזה. מקובל לחשוב על תאווה כנחותה ומשיכה בלתי קדושה והתפקיד שלה באהבה תלויה במקור של התאווה. מקור התאווה

ניתוח של הדיאולוג מסיק שאנשים שאוהבים אהבת אמת היא כאילו השני חי בתוכם-אדם שאוהב את השני יכול להרגיש את הכאב וההנאה של האהוב אפילו יותר מהאדם עצמו ולכן אהבה הופכת אדם אחד לשניים ושניים לאחד. זה קורה בגלל שהנשמה מתאווה להתדבק בנשמה השנייה ובגלל שהנשמה היא מהות רוחנית זה אפשרי. אבל בגלל שהנשמה מופרדת בעולם הזה ע"י הגוף 2 נשמות לא יכולות להתחבר באופן מלא.

תחילת האהבה היא התחושה שמושא האהבה הוא טהור, ישר, שלם וראוי להיות נאהב. ברגע שהמוח מחליט שהאדם ראוי להיות נאהב זה כבר לא תלוי בכוח השכל אלא הרגשות הן בשליטה. במקרה כזה, אדם אוהב את מושא אהבתו בין אם הוא אתו או לא, חי או מת ובין אם האהבה היא דו צדדית או לא. זה מה שמתואר כאהבה ללא גבולות. הנשמה כמהה להתחבר אבל היא במצוקה בידיעה שחיבור אמיתי הוא בלתי אפשרי כל עוד הגוף קיים.

תאווה כזו שמוזנת ומגיעה מכוח האהבה נחשבת לתאווה טהורה.

לאחר הנישואין, כשקשר המחויבות נוצר והאהבה גוברת, האדם יודע שהתאווה שלו לזולתו מגיעה מכוח האהבה ולא ההיפך. אהבה כזו היא זו שמקיימת את מערכת היחסים שגודלת עם הזמן.

אבל במקרה האחר בו התאווה היא המקור לאהבה, ברגע שאדם משיג את מושא תאוותו התאווה נובלת וכך גם האהבה. באותן מערכות יחסים בין אם הם יודעים או לאו מערכת היחסים היא תועלתית בו אדם מקבל תועלת שלא הייתה קיימת קודם או שהוא לא יכול להשיג לבדו הרגשות עלולים להיות מחזוריים.לעיתים תחושת אופוריה שאיננה קבועה שנובלת עם הזמן.

בניגוד לתפיסה של יהודה אברבנאל את האהבה כלא אנוכית, ר' שמעון שקאפ מסביר איך אדם יכול לאהוב את עצמו ועדיין לאהוב אדם אחר. לפי דעתו פעולה שיש בה תועלת לאדם אחר יש בה קדושה. אבל אם אדם עושה רק למען עצמו זה נגד הקדושה. אבל הוא חולק ואומר שהתורה לא רוצה שהאדם ישנא את עצמו ולאמתו של דבר הקב"ה יצר את האדם על מנת לקבל שפע ללא גבולות. ולכן הטבע של אדם לא סותר לאהבה עצמית.

ביסוד בריאתו של אדם הקב"ה שם בו את הרצון לאהוב את עצמו במידה רבה... בהסתכלות ראשונית נראה שאהבה עצמית ואהבת השני סותרים זה את זה. אבל נעמיק כדי למצוא את המפתח שמחבר אותם בגלל שהקב"ה מחייב אותנו לשניהם. המפתח הוא שאדם יבהיר ויברר את האיכות שלו עצמו בגלל שזו הדרך בה אנשים נמדדים. אצל אדם שטחי הזהות שלו מוגבלת בגוף ובדברים פיזיים. ומעליו, הוא אדם שמרגיש שהזהות שלו מחוברת מגוף ונשמה. ומעליו, הוא אדם שמרגיש בתוך הזהות שלו בני משפחה ואדם שהולך בדרך התורה מבין שהזהות שלו כוללת את כל עם ישראל. שהרי כל יהודי הוא כמו איבר של הגוף של האומה היהודית. ישנם אפילו עוד דרגות של אדם שלם שכולל בתוך הנשמה שלו להרגיש שכל העולמות כלולים בתוך הזהות שלו והוא עצמו אינו אלא איבר קטן בבריאה כולה.ובדרך זו, התחושה של אהבה עצמית יכולה לעזור לו לאהוב את כל האומה היהודית ואת הבריאה כולה.

על פי דעתי [ר' שמעון שקאפ] הרעיון הזה רמוז בדבריו של הלל "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני" אם אדם מגביל את הזהות שלו לרדיוס צר שכולל רק את מה שהוא יכול לראות מה הערך של הזהות שלו? אבל אם הוא יכול להביא את עצמו להרגיש שכל הבריאה היא כאדם אחד והוא איבר קטן בגוף הגדול אז הערך שלו הוא גדול ומרשים. אפילו בורג קטן בעל מטרה במכונה גדולה הוא חשוב ביותר. השלם בנוי מפרטים והשלם אינו אלא סך חלקיו.

לכאורה נראה שיהודה אברבנאל סובר שאהבה עצמית באה על חשבון אהבת האחר ור' שמעון שקאפ סובר שאהבת האחר האמיתית היא תוצאה של אהבה עצמית, ייתכן שאל שני צדדים של מטבע אחד. יהודה אברבנאל מדבר על אהבה שיש בה מימדים פיזיים ור' שמעון שקאפ מדבר על אהבה עצמית רוחנית בה אדם שואף להגביה את עצמו. התוצאה הסופית היא אותו הדבר.

להמחיש את הנקודה: פעם אחת אשתו של ר ' אריה לוין חשה כאב ברגלה. הם הלכו יחד לרופא והרופא שאל במה אפשר לעזור לכם. ענה ר' אריה בכל הכנות "הרגל של אשתי כואבת לנו".

אבל שניים שנהיים אחד אין המשמעות היא שיש רק נקודת מבט אחת. ר' אריה לוין אמר לאשתו, בכל פעם שאנחנו מתווכחים אני מבטיח תמיד להצדיק את הדעה שלך ואשתו ענתה שכשוויכוח יעלה היא תמיד תצדיק את דעתו. ובדרך זו אף פעם לא התעורר הצורך להתנצל.

כאשר אנשים שומרי תורה ומצוות נותנים באופן שלם, בנייה של קשר אמיתי נעשית ללא מאמץ כלל. לפני כמה שנים ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל איבד את אשתו אחרי 50 שנות נישואין, בהספד בלוויה אמר ר' שלמה זלמן שנהוג לבקש מחילה מהמת אבל אין לי על מה לבקש מחילה. במשך היחסים שלנו אך פעם לא קרה משהו שידרוש מאחד מאיתנו לבקש מחילה, שנינו חיינו את חיינו ע"פ השולחן ערוך.

אהבה מופעלת על ידי נתינה ולא על ידי קבלה. האידיאל היהודי הוא נתינה אפילו אם לא מקבלים דבר בתמורה [מתן צדקה בסתר] ולא נתינה בעלת אינטרסים. התפיסה של "מה עשית עבורי היום" היא סותרת את התפיסה היהודית של אהבה ולכן האבות חיפשו נשים בעלות חסד עבור בניהם.

ישנם אנשים מסוימים במיוחד בחורי ישיבה שלא רואים צורך לפנות לשדכנים אלא יושבים ומחכים להצעות. הם מרגישים שפעולה זו סותרת את מידת הבטחון. ישנם מהם שמצטטים את הגר"א שאומר שפעולות שאנשים עושים על מנת למצוא את הזיווג אינם מועילות אלא הכל בידי שמים.

אבל, ר שלמה זלמן אוירבך מתקן את חוסר ההבנה הזו את דברי הגר"א " דאין הכוונה שלא להשתדל כלל, רק ישתדל פחות ממה שמשתדל בשאר צרכיו".

וכתב החזון אי"ש זצל "צריך לזכור שאין בכוחנו לעשות מאומה, רק במעשנו אנו מעוררים שערי רחמים, שמעשה ידנו יכוננו את המבוקש, ומי שמתפלל ומרבה תחנונים על ההצלה, הוא פועל יותר מהמשתדל". [קובץ אגרות 3.82]

ועיי בסי דרך שיחה [עמי קט] בשם מרן הגר״ח קנייבסקי שליט״א, דאף שנגזר על האדם עם מי יתארס ויתחתן, מ״מ הזמן בו יתארסו לא נגזר. וכאן לימדנו מרן שאף שהדבר כבר נגזר, מ״מ תועיל תפילתו שיגיע מהר יותר.

ה"פלא יועץ" דוחה את הגישה שלא מוטלת על האדם חובת השתדלות בשידוכים ואומר שאדם צריך להסיר את מעטה הבושה ולחפש אחרי אשה כי זה היסוד של הקדושה ויש על האדם חובה להתחתן. ולפעמים הגזירה היא שהזיווג יבוא בקלות ולפעמים מציאת הזיווג תלויה בתפילה והשתדלות.

ה"בעל שם טוב" האיר רעיון מעניין, שאנשים תופסים רוע אצל אחרים רק בגלל שאותו רוע קיים גם בתוכם. אדם שרואה אחר מבצע עבירה מגיע למצב הזה רק בגלל שהוא עצמו נפל בעבירה הזו בדרך כל שהיא. בד"כ מדובר קטן מעין אותה עבירה. לדוגמא, אדם שרואה אדם שעובד עבודנ זרה, אין זה אומר ח"ו שגם הוא נכשל בעבודה זרה אלא שהוא נפל במידת הכעס וכבר אמרו חז"ל בגמרא שבת"כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".

אדם שהוא טהור לחלוטין לא רואה רוע באחרים. בהתבסס על הרעיון הזה אדם שרואה פגם באחרים באופן קבוע צריך לבחון את עצמו היטב. בניגוד לזה, אדם שרואה טוב באחרים באופן קבוע [טוב הוא שמו של הקב"ה] עבורם מערכות יחסים רק משתבחות עם הזמן.

מה שהורס בין היתר בשידוכים הוא ציפיות לא ראליות שבאות ממקור לא יהודי/דתי ואפילו לפעמים מהחינוך של "בית יעקב". כשנשאל ר' יעקב אדלשיין רבה של רמת השרון האם עדיף חתן למדן במאת האחוזים או מושלם במידות במאה אחוז השיב, ״עדיף בעל מידות! מעלה זו טובה בפרקטיקה ומועילה לשלום בית. את מה שאני רוצה לומר אולי צריך להתייעץ עם גדולי הדור, אך לדעתי המורות בבית יעקב מחדירות מדי הרבה את הענין של יבעל בן-תורהי שצריך להיות יגברא רבהי וגדול בתורה שגורם לכך שיושבות בנות מבוגרות היות ולא מצאו את אשר שמעו בסמינר. אם לא מצאו את הת״ח הגדול ביותר ואת הלמדן המופלג ביותר, הן לא רוצות לשמוע כלום. הדרך הנכונה היא שאם לא מוצאים את הגאון אזי עדיף לקחת בחור שאינו חזק בלימוד אך הינו ירא שמים, מתפלל כראוי ולומד כהוגן מאשר להמתין שנים״. והוסיף ש״צריכות המורות להחדיר יותר את המידות הטובות שהינם יסודות איתנים לבניית בית בישראל. להתייחס לזה יותר מאשר מתייחסים לזה היום״. .(11 עמי 1864-5 ) מרוה לעמא

נטילת עיצה רעה מאנשים אפילו בעלי כוונה טובה יכולה להרוס. בתפילת החיד"א לבחורים על מנת למצוא את זיווגם נאמר שאין היום אף נביא או רוח הקודש שיכול לומר אם בחורה ראויה או לא.

המציאות היא שאנשים מרגישים חופש מוגזם להציע עצות בענייני שידוכים, אבל צריכים לעשות כשיטת החזון אי"ש לא להציע עצות רק אם נשאלים על כך. ע"פ שיטת הרב גנס שליט"א נראה שאפשר לייעץ בענייני שידוכים אך ורק בהתבסס על מידע שהתקבל באופן מהימן מיד ראשונה ולא תוך כדי הטלת תוויות ראה לעיל.

הרב חיים וולקין אמר לצוות ישמח שהסוד לשידוכים הוא סודיות. ושדכנים רואים לא אחת איך שידוכים נופלים לטמיון כאשר אנשים מגלים לחבריהם עם מי הם יוצאים. וה"חברים" לועגים להם ו"מייעצים" להם לחפש אחרת.

שדכנים שמעו על אנשים שהרסו את עבודתם בגלל שחבר או שכן אמר "אני לא רואה את זה" או שהאדם חוזר על הציטוט: "דיברתי עם אנשים שמכירים את שני הצדדים והם לא חושבים שזה מתאים". אנשים מאוד בעלי מוטיבציה לעזור בענייני שידוכים אבל אין להם באמת מושג מה טוב עבורך אלא הם רואים את הכל מהמשקפיים שלהם ולכן דעתם איננה טובתך בהכרח.

השנים חולפות, ניסיתי הכל, עשיתי את כל הסגולות, התפללתי מעומק ליבי, הלכתי לכל השדכנים... מה עוד אני יכול לעשות?

בתפילת השל"ה למציאות זיווג מוארות 2 נקודות.

1. 2.1.האדם צריך להתפלל שימצא את זיווגו בזמן הראוי והנכון בדיוק כמו שהקב"ה זימן לאדם הראשון, לאבות ולמשה רבינו את זיווגם בזמן הראוי להם.
2. 4.2. תפילה שאנשים לא יהרסו או ידחו את השידוך במחשבותיהם וכוונותיהם הרעות כמו שלבן ניסה להרוס ליעקב אבינו.

כפי שנאמר לעיל בשם ר' חיים קנייבסקי שליט"א, הקב"ה קבע מראש עם מי נינשא, אבל הזמן לא קבוע אלא תלוי בתפילה. לכן אפילו אם הזמן לא קבוע נראה מדברי השל"ה שיש זמן שהוא הראוי ביותר ועל זה צריך להתפלל שאותו זמן ראוי יהיה קרוב יותר.

מנקודת מבט קבלית, האריז"ל אומר שאדם ימצא את הזיווג מת שאדם יתקן את מעשיו ויהיה ראוי.

בימי קדם כשבחורים ובחורות התחילו את תקופת השידוכים בגיל 14-17, רוב הגדולים השתדלו להתחתן בטווח הגילאים הזה כמו כן להתחתן עם אשה הצעירה מהם בכמה שנים. אבל גדולים רבים גם בתקופה ההיא התחתנו בגיל מאוחר מאוד כולל כאלו שהתחתנו עם בני גילם.

יש אתר בו ניתן לראות את הגילאים בהם התחתנו הגדולים.

• הט"ז התחתן עם בת גילו בגיל 29
• החפץ חיים התחתן עם בת גילו
• הרב שך התחתן עם בת גילו בגיל 25
• הרב דסלר התחתן בגיל 29 כשאשתו הייתה בת 31
• המהר"ל התחתן בגיל 31
• החתם סופר התחתן בגיל 36
• הכתב סופר התחתן בגיל 24
• הרב הוטנר התחתן בגיל 27
• הרב משה מרדכי אםשטיין התחתן בגיל 26
• הרב כדורי התחתן בגיל 37

ואחורה בשנים אל האבות, יצחק התחתן בגיל 40 ויעקב בגיל 84

זה עלול לעורר פליאה אצל אנשים במיוחד לאור העובדה שבדורות הללו נהגו לשמוע שידוכים בגיל מעיר הרבה יותר. אלו שלא מתחתנים באותם גילאים של חבריהם יכולים לדעת שהם בחברה טובה.

אנשים שנמצאים בקשיי שידוכים לעיתים מרגישים שזה פשוט לא הוגן. החפץ חיים נשאל על ידי אשתו כשהרגישה את הקושי שבחיי העוני. "ראה את פלוני שאין לו תורה ויראת שמים, לא מידות טובות, לא חכמה ועדיין הקב"ה מעניק לו עושר. ואתה צדיק גדול שיש לו תורה, מידות ויראת שמים ואין לך כסף. אין זה הוגן?"

שאל ה"חפץ חיים". איך זה הוגן? לאדם שאין לו חכמה, מידות ויראת שמיפ ולא תורה, שלפחות יהיה לא כסף. אבל עבורינו שיש לנו בית מלא בתורה ויראת שמים וילדים טובים ומעל כל זה את רוצה גם כסף? איך זה הוגן?

באגרא דפרקא אשתו של ר' דוב בער הגיעה אליו בדמעות על המחסור של הילדים שאין להם אוכל, הם צמאים ואין להם בגדים להגן על עצמם מהקור והוא שמע את דבריה והוא נאנח קמעה. ושמע בת קול משמים שהוא איבד את העולם הבא שלו. תוך כדי שהוא שמע את זה הוא הזדעזע מהרעיון שאין לו כלום בשתי העולמות שהרי בעולם הזה הוא וילדיו רעבים ללחם ובעולם הבא אין לו כלום. מאוחר יותר הוא הגיע להבנה שכעת הוא יכול להיות עובד ה' אמיתי בגלל שהוא איבד את השכר בשני העולמות ולכן העבודה שלו תהיה לשם שמים והוא חזר ללמוד. אחרי כן הוא שמע משמים שיש לו חלק בעולם הבא אבל הוא הוזהר לא להאנח שוב על הרחמים שיש לו על ילדיו בגלל שאין רחמים יותר מרחמיו של הקב"ה.

למרות שאנחנו לא תמיד מבינים זאת, אבל הקב"ה חושב תמיד על טובתינו.

כל תהליך השידוכים מנוהל בהשגחה פרטית. החזון איש כתב שבתקופה זו של הסתר פנים ניתן לראות את יד ה' בשידוכים. כשיגיע ה"זמן הנכון" הכלי פול למקומו בצורה ניסית.