ובאופן אחר נ״ל בס"ד ע״פ מעשה שמספרים בעשיר אחר שהיה לו בן יחיד עצור בס"ד ללמוד תלמוד וגפ״ת, וכשהיה בן י״ח בן שנה כל הנערים שהיו לומדים עמו ביחד עזבו לימודם וישבו בחנויות לעשות מו"מ כפי יכולתם בעבור מחייתם, והוא מחמת שהיה אביו עשיר גדול ואינו צריך לכך נשאר בבהמ"ד עוסק בלימודו, ויהי היום ויבואו הנערים ההם לבהמ״ד לטייל ויאמרו לו עד מתי תהיה פתי כאפרוח שלא נפתחו עיניו, הלא אביך יש לו אוצרות מלאים כסף וזהב קח ממנו קרן עשרה אלפים דינרי זהב ותלך בהם לעיר קושטא היא עיר המלוכה ותקנה משם סחורה פ׳ וסחורה פ׳ ותביאם לכאן ותרוויח בהם ארבעים למאה על רגל אחת, וגם תראה בעיניך שם עולם חדש ותדע מה שיש בעולם, ואם אנחנו היה בידינו אלף דינר זהב לא היינו יושבים בעיר זו יום אחד.
ויכנסו דבריהם באזניו וירדו חדרי בטנו ויסכים על הדבר הזה הסכמה גמורה ויבקש מאביו על הדבר הזה, ויצטער אביו מאד על הדבר הזה לשלוח בנו יחידו לעיר רחוקה דרך ים, והוא אינו צריך לריווח המסחר הזה אפילו אם יהיה הריווח כפלי כפליים על הקרן, וירא כי לא יכול לפייסו לעזוב הדבר וכאשר מיאן בתחלה התחיל הבן להיות חולה מן העצבון כי תאוה זו נכנסה בלבו ולא תצא ואם יאריך בכך אז יפיל בחולי מרה שחורה ושעמום, ומי יודע מה יהיה בו והוכרח לעשות לו בקשתו ומסר לו תיבות מלאים עשרת אלפים דינרי זהב ושלח עמו את בן משק ביתו לשמרו בדרך ולהנהיגו כי לא ניסה לצאת מפתח ביתו עדין וירדו באניה ויגיעו לעיר קושטא
וקודם שהוציאו החפצים מן האניה יצאו שניהם לבדם למצוא בית חשוב לדור בו, וזה האיש הושיב לפי שעה את בן העשיר במקום אחד של טיול אשר כל העשירים יושבים בו לטייל והוא הלך לחפש בית מלון טוב.
והנה אוחו היום נפטר צדיק וחסיד אחד בעיר קושטא אשר ראוי ללוותו כל הקהל גם העשירים והגדולים ויעביר השמש קול בשווקים וברחובות שיבואו כל הקהל לעשות מצות לויה לחסיד פ׳ ויעביר הקול גם באותו המושב, וישאל בן העשיר מה מכריז זה, ויאמרו לו כך וכך ויאמר טוב הדבר גם אני אעשה מצות לויה ויקם ללכת עם אותם שהיו הולכים משם ומה דבני ובני בא האיש המנהיג ורצה למנעו שלא ילך כי הוא בא עתה מן הדרך ולא יכול, וילך גם האיש עמו ללוות את החסיד, ובהיותם הולכים ללוות שמע בן העשיר מבני אדם ההולכים עמי שהם מקללים לאותו חסיד ויתפלא ויאמר למה מקללים להחסיר הזה שנפטר עתה הנשמע כזאת ויאמרו לו אלו המקללים נושים בי ממון וידעו והבינו עתה שלא השאיר אחריו כלום, ונמלא שאבדו הממון שלהם.
ויחר לו מאד ויעמיד המטה ולא הניחם לקברו עד ששלח את האיש המנהיג שלו לאניה והביא ממון זהובים בעין ופרע כל חוב שהיה עליו לכל אדם שעלה החוב שני אלפים זהובים ואז נקבר אותו חסיד בכבוד גדול, ואחר שחזר מבית עלמין לא רצה לישב בעיר קושטא אפילו שעה אחת כי נמאסו אנשי העיר בעיניו בשמעו שקללו לאותו חסיד על לא חמס בכפו, כי הוא לא אכל את מעות אלו אלא השקה ביתו וסחורות שבו היו למאכולת אש, ומה בידו לעשות למה יקללוהו, והסכים לחזור לעירו, והרבה הפציר בו האיש שישב שם ארבעה וחמשה ימים לראות חדשות ודברים יקרים שיש בעיר ולא רצה, ויחזור באניה ויבא לעיר אביו ויספר האיש לאביו המעשה וישמח אביו שמחה גדולה שחזר בנו לשלום במהרה ולא אכפת לו על ממון שהלך כי הוא עשיר גדול מופלג, וחזר הבן לבהמ׳׳ד.
ויהי היום ויבאו אותם הנערים לבהמ״ד בעבור טיול לפי שעה וילעיגו עליו ויאמרו זה לזה בפניו, הראיתם שוטה כזה שהלך לעיר הגדולה ולא קנה כלום, ומה בכך אם מצא שם אנשים ריקים.
וכי כולם הם כך, ועוד העיר מה חטאה והיה לו לקנות סחורה ולבא וירוויח ארבעה אלפים זהובים, ומה לו אם אנשי העיר רעים וחטאים. ויכנסו דבריהם באזניו, ויבקש מאביו לחזור לאותה העיר הגדולה עם הקרן שהיה בידו להסתחר שם, ואביו בראותו חזקו דבריו בזה הוכרת לעקור רצונו וישלחהו עם אותו האיש ומסר לו קרן כבראשנה,
וכאשר הגיעו לעיר קושטא יצאו שניהם לבדם, ויושב האיש את בן העשיר במושב הטיול הסמוך למקום האניות עד שילך ויחפש בית מלון טוב,
ובהיותו יושב שם במושב הטיול ראה סרסור אחד תופס בידו נערה קטנה יפה עד מאד ומכריז, וישאל מה מכריז זה, ויאמרו לו זאת הנערה שבו אותה מן המלחמה, והשבאי מוכר אותה ע"י סרסור זה, ויצר לו על דבר זה איך נערה יפה מאד אשר צורתה מגדת עליה שהיא בת מלכים ורוזנים תימכר כאשר תימכר שפתה כושית,
וישאל כמה רוצה השבאי ליטול בעדה, ויאמר הסרסור ת"ק זהובים, ויאמר אני אתן ת"ק זהובים בערה ולא תכריז עיר, ויעמידנה אצלו עד שבא האיש ויאמר לו להביא ת"ק זהובים מן האניה ויקחנה ויחזור לאניה כדי לשוב אל אביו, ויסכים שלא ילך עוד לעיר הזאת אשר מוכרים בה בריות יקרות של בני אדם כמו סוסים וחמורים
וכן עשה וחזר לעיר אביו, ויאמר לאביו עוד לא אלך וישמח אביו על שחזר בני לשלום, ויאהבו אביו ואמו את הנערה ההיא ויגדלוה אצלם כמו בתם ממש, והנערה הינה יפת תואר מאד וגם בעלת שכל נפלא ויודעת כמה לשונות וגם לשון אנשי העיר ההיא יודעת
ותספר להם איך היא בת מלך מן המלכים אשר במדינת הים, וע״י מלחמה שבו אותה והיא יחידה לאביה ואמה, ואלו ששבו אותה מכרוה לזה האדם והביאה לעיר קושטא למכרה.
ובראותה מנהג ישראל היה לה אהבה בדת ישראל מאד ותבקש להתגייר וגיירו אותה כדת וכהלכה וכאשר, נעשה בן העשיר בן עשרים שנה היא נעשית בת י”ז שנה, ואביו בקש להשיא את בנו יחידו אשה, ויתבונן בדעתו להשיא לו את הנערה הזאת כי לא יש כיופי שלה ולא יש בעלת שכל בעולם כמוה ושלימה בכל דרך ארץ, וכבר נתגיירה ונעשית ישראלית, לכן ניגש האב אצל בנו ויאמר לו בני צריך אני להשיאך אשה כי א״א להתאחר עוד כי נכנסת בשנת העשרים ולא מצאתי אשה נאה לך יותר מזאת הנערה.
ויען הבן ויאמר לאביו אמת שהיא ראויה לכל כבוד שבעולם ולא אמצא כמוה, אך כיון שזו היא בת מלכים והייתה שבויה ואני פדיתי אותה, הנה בוודאי אביה ואמה יושבים בצער גדול בעבורה ואיך אשאנה ואניח אביה ואמה בצער גדול עד עוצם, על כן כמו שאני פדיתי אותה כן אני חייב להוליכה אצל אביה ואם ירצה אביה לתת אתה לי לאשה אקחנה ואבא, ואם לאו תישאר אצל אביה ואמה ואני אחזור.
ויבהל אביו על הדבר הזה ויאמר לו בני, עיר של אביה אינה כמו עיר קושטא אלא היא רחוקה מאד ארבע ידות שהיא במדינות הים ואותו הים קשה הוא ואיך ארצה לשלחך שם, אך כיון שאתה רוצה שתחזור הבת אצל אביה ואמה אני אשכור לה אניה בעבורה עד שם ואשלח עמה חמש אנשים וחמש נשים שימסרו אותה ביד אביה ויחזורו,
וימאן הבן וישבע בשבועה חמורה שהוא בעצמו יוליך אותה אצל אביה ואמה והוכרח אביו לפנות רצונו כי ראה שאם יעכב בידו ימות מרוב דאגתו, וישלחהו עם הבת ויעש לה תכשיטין הרבה וישכור בעבורו ספינה אחת וישלח עמו כמה אנשים יורדי הים שיודעים לשמרו בלב ימים וילכו להם,
ואחר ארבעה חדשים הגיעו קרוב לעיר המלוכה של אבי הנערה וכאשר קרבו ליבשה ועודם בתוך הים בא עליהם רוח סעדה גדולה וחזקה וטבעה הספינה בים
והיה בן העשיר והנערה אחוזים זא"ז ומטורפים בים,
והנה צייד אחד זרק עצמו לתוך הים וימשכם בנס גדול ויעלה אותם מן הים לשלום
ויאמרו לו מה נכלם לך גמול על זאת תגזור אומר ויקם לך,
ויאמר להם איני רוצה לא מעות ולא מלבישים אלא רק הדבר הזה,
והוא כי עתה תלכו לצד זה שתי שעות ברגליכם ותמצאו פונדק אחד גדול ורחב ידיים,
תכנסו בו ותשלחו משם רץ להמלך אבי הנערה שאתם עומדים בפונדק,
ואז המלך יצא במרכבה וחיל בכבוד גדול לקראתם כי מן הפונדק עד העיר יש רק שלשה שעות,
ואחר שיקבל אתכם המלך ותבואו לחצר המלוכה ודאי תנשאו זל״ז כי המלך יתן את בתו לך ותעשו חופה שם,
ובליל החופה אחר גמר הסעודה שילכו המזומנים כל אחד למקומו ותצר המלך ג״כ כל אחר יכנס בחדרו, אז קודם שאתה תבוא על בת המלך תצאו אתה והיא לבדכם מן החדר ותבואו בלילה לכאן אצלי, כי הדרך ישר לפניכם ולא תתעו בו,
ותביאו עמכם מרא וחצינא וגם עצים ומחצלת,
כי הוא מלאכתו צייד ורוצה לעשות לול אחד בתוך הקרקע עמוק ייקרה אותו בעצים כדי להניח בו הדגים לשמרם בו,
ורק בזה הוא ירצה ולא באופן אחר,
ואין אתם רשאים להביא עמכם שום אדם כי אם רק אתם לבדכם תביאו,
וזהו הגמול שלי בעד הצלתכם שהצלתי אתכם מן הים,
על כן לכו לשלום ותעשו כאשר דברתי לכם, ויתפלאו על דבריו ובע׳׳כ עשו כאשר דבר, וילכו דרך ישר עד הפונדק כאשר אמר הצייד, וישלח בן העשיר רץ מן הפונדק לבית המלך העירה, ויאמר לו הנה בתך עמי אשר צדתי אותה מן השביה ממתינים עליך בפונדק, וישמחו המלך והמלכה שמתה גדולה עד מאד,
ויצא המלך במרכבה יקרה עם כל אנשי חיל וכל מיני זמר, ויבא לפונדק וירא את בתו וישקנה ויחבקנה,
ותספר לו את כל הטובה אשר עשה עמה בן העשיר,
ויגידו למלך מטביעת האוניה בים והם עלו היבשה דרך נס, ולא ספרו לו כלל מעניין הצייד כי כן צווה להם.
ויבא המלך העירה ויעש משתה גדול, ואחר שבוע נתן את בתו לו לאשה,
ובליל החופה מחצות היום התחילו בסעודה ומיני זמרה ויאכלו וישתו,
ובשעה שנית מן הלילה הלך כל אחד למקומו, וגם בני ביתו של המלך כל אחד נכנס בחדרו, והחתן והכלה ג״כ נכנסו בתוך חדר חופתם,
ואחר שידעו שהיו ישנים הכול בחדריהם יצאו החתן והכלה מחדרם וייקחו עמהם מרא וחצינא ועצים ומחצלת אשר הכינו מן היום אצלם בחצר המלך במקום אחד, ויתנכרו וישימו הכול על שכמם
ויצאו מן העיר וילכו דרך ישר על המסילה עד שהגיעו בלילה אצל מקום הצייד
וישמח לקראתם ויברכם, ויאמר להם הוא איש זקן וחלש ואינו יכול לחפור בידו, לכן אתם תחפרו הגומא עמוקה וארוכה בשביל שמירת הדגים בתוכה, ויחפרו כאשר צווה אותם,
וכאשר צייר להם המידה אח״כ אמר תקרו אותה בעצים ורק תשימו לה פתח פתוח מצד אחד ויעשו כן,
אח"כ אמר תניחו המחצלת על העצים ויניחו, ויאמר תשימו עפר על המחצלת וישימו,
אח״כ אמר רוצה הוא לכנס בתוכה לידע אם עשויה בטוב, ויכנס וישכב בתוכה,
ואחר שנשתטח בתוכה אמר להם שמעו נא דברי
הוא אינו צייד ואינו מן החיים אשר חיים על פני האדמה אלא הוא אותו חסיד אשר אתה פרעת בעבורו בעיר קושטא לבעלי החוב שני אלפים זהובים להצילו מן חרופים וגרופים וקללות של בעלי החוב, ולא הנחת לקברו אלא עד שפרעת תיבותיו ונקבר בכבוד על ידך,
ואותו היום אשר עברה רוח סערה בים וטבעה האנייה וכל אשר בה גם אתם הייתם מוכנים לטבוע, אך אותה הצדקה אשר עשית עמי הגינה עליך ועל הנערה שהיא בת זוגך להציל אתכם מן הרעה הזאת,
אך אמרו ב"ד של מעלה צריך שיהיה הנס של הצלתכם על ידי אותו האדם עצמו שעשית עמו את החסד הגדול הוא לפרוע בעדו שני אלפים זהובים, ולא עוד אלא שפרעת תכף ומיד קודם שיקבר כדי שיהיה נקבר בכבוד,
ולכן אותו היום שטבעה האנייה השיבי רוחו אל גוייתו שנקברה בקושטא, ובא לכאן בצורת צייד והציל אתכם,
ועתה כיון שחזר וחיה ובא לכאן צריך לו קבורה חדשה כאן, ולכן כאשר עשיתי עמכם חסד בהצלתכם כן אתם עשו עמי חסד לעת עתה ותשלימי קבורתו לחפות פתח הגומא בעצים ועפר, ועוד תוסיפו עפר על הגל ותלכו לבתיכם לשלום. ע״כ המעשה:
ראו נא כמה פלאות יש בדבר זה שלא די בזכות הצדקה אשר עשה עם החסיד שיעשו לו נס להצילו מן הטביעה שאפשר להיות זה הנס מאליו בכמה אופנים, אלא נעשה דבר פלא יותר שזה החסיר שעשה עמו הצדקה הוא יחיה ויקום מקברו ויבא דרך נס מקושטא ויציל את זה בעל הצדקה הוא בעצמו מדה כנגד מדה, ולז"א אין הצדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה דהיינו ששכרה יהיה מדה כנגד מדה, ובתשלומים שלה יהיה דברים מכוונים אל מעשה החסד שנעשה בה ודוק היסב. וע״ש בשלשה דברים גדולה גמ״ח יותר מן הצדקה, נ"ל בס׳׳ד לכן תמצא נקודת החסד הוא סגו״ל שהוא שלש נקודות כי בשלשה דברים יש יתרון לחסד על הצדקה:
http://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=21190#
